במציאות, יש לנו "מנהלים" רבים שמנסים למשוך אותנו לכל מיני כיוונים. יש מנהלים על אמת- הבוס שלי, האישה, הילדים, ויש כאלו שלא באמת אמורים לנהל אותי, ואיכשהו הם מצליחים לעשות זאת כל פעם מחדש. לחלק אנו נכנעים ומתעצבנים ולאחרים איננו מודעים. כאשר עוסקים בניהול עצמי במגבלות של זמן עולה השאלה איך לשלב את כל מה שאני רוצה לעשות תוך התחשבות בזמן שלי ובמגוון התפקידים שאני ממלא. עובד, מנהל, הורה, בן זוג, אדם לעצמי?
שילוב
מנצח מתחיל בעזרת מודעות ותכנון.
השאלה
הראשונה שכדאי לי לשאול את עצמי היא מה המצפן שלי? מה אני רוצה? מה חשוב לי? כמה זמן אני רוצה להקדיש לכל תחום בחיים בכלל ובמרכיבי התפקיד בפרט... . כך בעצם אני מתחיל להגדיר את הקופסה.
מאז הספר "לצאת מהקופסה" המילה קופסה תפסה קונוטציה שלילית. אנחנו מחפשים חופש, יצירתיות חשיבה ממקום אחר.
מאז הספר "לצאת מהקופסה" המילה קופסה תפסה קונוטציה שלילית. אנחנו מחפשים חופש, יצירתיות חשיבה ממקום אחר.
זה נכון ויפה, אם
יש לנו קופסה טובה, אך כדי שנהיה אפקטיביים כדאי בשלב ראשון, להגדיר את
הקופסה- להבין אותה, לקבוע את הגבולות שלה וליצור
אותה שתהיה הכי נכונה לנו ולסביבה.
כשנדע מה הערכים והאמונות שלנו, כשיהיה ברור לנו מה ההיררכיה של המשימות אז יהיה לנו יותר קל לדעת מה רצוי ועל מה אפשר לוותר. זה המצב כשיש קווי מתאר לקופסה. אנו יכולים לחלק את הקופסה לחלונות זמן, כולל הדברים שלא נראים לנו
מהותיים, לדוגמא: קבלת קהל, הכנה לישיבות, השתתפות בישיבות, שירות פנימי, זמן
נסיעה לפגישות, זמן הפוגה, חניכת עובדים, קשר מרחוק עם הילדים ועוד. כל אלה ואחרים
הם מרכיבים חשובים של יום העבודה.
לא פעם זה נראה, שאי אפשר לשלב ביניהם, אבל זה
לא נכון.
מה שנכון הוא, שאם ננסה להיות ספונטניים, ולעשות באותו רגע
מה שמצליח לצוד את תשומת ליבנו, נחוש בלבול עז, תסכול, חוסר שליטה. אותם צרכים בתוך מסגרת מתאימה, ברורה ומתוכננת, ירָאו וירגישו פתאום אחרת.
אז איך יוצרים ומנהלים את עצמנו בתוך קופסה מתאימה?
תכנון מרכיבי התפקיד בחלונות זמן - ניהול יומן הכולל חלונות זמן כך שכל תחום בחיינו יקבל את הזמן הנכון לנו בתוך היום או השבוע או החודש. כולל חלונות זמן ריקים לחיבור בין עולמות התפקיד שלי למשל, קשר עם הבית בזמן עבודה בשעה מוגדרת. תכנון זה מאפשר חשיבה: בדיקה של מה יותר דחוף, ראיה קדימה, תכנון מהסוף להתחלה, והקלה על וידוי עשייה גם של דברים שלא בא לנו לעשות. בצורה כזאת, בסוף היום תהיה לנו תחושה של עשייה.
כבוד להחלטות שלנו שהתקבלו ממקום מאוזן – כשמחליטים מה נכון לנו, חשוב שנתמיד בהחלטה לתקופה מסוימת.
תכנון מרכיבי התפקיד בחלונות זמן - ניהול יומן הכולל חלונות זמן כך שכל תחום בחיינו יקבל את הזמן הנכון לנו בתוך היום או השבוע או החודש. כולל חלונות זמן ריקים לחיבור בין עולמות התפקיד שלי למשל, קשר עם הבית בזמן עבודה בשעה מוגדרת. תכנון זה מאפשר חשיבה: בדיקה של מה יותר דחוף, ראיה קדימה, תכנון מהסוף להתחלה, והקלה על וידוי עשייה גם של דברים שלא בא לנו לעשות. בצורה כזאת, בסוף היום תהיה לנו תחושה של עשייה.
כבוד להחלטות שלנו שהתקבלו ממקום מאוזן – כשמחליטים מה נכון לנו, חשוב שנתמיד בהחלטה לתקופה מסוימת.
לא משנים כל יום את ההחלטות המהותיות שלנו בגלל עומס כזה או אחר. זה הבלם שלנו להיסחפות והתמכרות(כמו שאנחנו לא כל יום משנים החלטות בנושא איזה
מוצרים ליצר או למי למכור). חשוב שניתן כבוד
לשיקול הדעת שהיה לנו בזמן שהחלטנו, כשקבנו החלטות ממקום של נינוחות
וחשיבה מאוזנת. יציאה
מהאיזון גוזלת המון אנרגיה עד שנחזור לאיזון.
רישום התועלות שלנו מהכנסת סדר וארגון לחיינו – חשיבה בתועלות יוצרת הנעה פנימית הנובעת מהבנה למה זה כדאי לי. לעיתים חשוב להתבונן מה הנזק שנגרם לי מאי סדר ולהבין למה הֶרגל לא משרת אותי בכלל. לכתוב זה לחדד דברים, שעד כה לא ממש שמנו עליהם את הדעת, ולהפוך את בחירתנו למוחלטת ומודעת.
גילוי החופש- כאשר ניצור לעצמנו את מסגרות הזמן הברורות, פתאום נגלה שבתוך זה יש הרבה חופש. החופש לתכנן, לנהל, לקבוע, ליזום, לעשות ואפילו החופש לקבוע זמן פנאי בתוך העבודה. למה? כי רק בתוך המסגרת אפשר לחוש את החופש. אדם שכל היום בחופש ללא מגבלות לא יחוש את החופש. חופש ממה? חופש ממי?
בקרה והנעה בעזרת שאלות מפתח – הנעה מתוך התבוננות פנימית המהווה מנגנון בקרה כמו: האם השקעתי היום בטיפוח העובד שלי? האם אמרתי מילה טובה למישהו? האם אכלתי היום אוכל בריא/מזין? האם שמרתי על משמעת פנימית?
רישום התועלות שלנו מהכנסת סדר וארגון לחיינו – חשיבה בתועלות יוצרת הנעה פנימית הנובעת מהבנה למה זה כדאי לי. לעיתים חשוב להתבונן מה הנזק שנגרם לי מאי סדר ולהבין למה הֶרגל לא משרת אותי בכלל. לכתוב זה לחדד דברים, שעד כה לא ממש שמנו עליהם את הדעת, ולהפוך את בחירתנו למוחלטת ומודעת.
גילוי החופש- כאשר ניצור לעצמנו את מסגרות הזמן הברורות, פתאום נגלה שבתוך זה יש הרבה חופש. החופש לתכנן, לנהל, לקבוע, ליזום, לעשות ואפילו החופש לקבוע זמן פנאי בתוך העבודה. למה? כי רק בתוך המסגרת אפשר לחוש את החופש. אדם שכל היום בחופש ללא מגבלות לא יחוש את החופש. חופש ממה? חופש ממי?
בקרה והנעה בעזרת שאלות מפתח – הנעה מתוך התבוננות פנימית המהווה מנגנון בקרה כמו: האם השקעתי היום בטיפוח העובד שלי? האם אמרתי מילה טובה למישהו? האם אכלתי היום אוכל בריא/מזין? האם שמרתי על משמעת פנימית?
זה בסדר אם ביום אחד התשובה תהיה שלילית, אבל שאלות הבקרה יניעו אותי לעשייה מאזנת ביום הבא.
שלכם
עדנה קורן
להזמנת סדנאות או הרצאות בנושא: edna@odem4u.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה